אני אהיה הראשונה להגדיר את עצמי כקורבן אופנה. למעשה, הפוסט הזה הוא בעיקר כתב אישום מרוכז כנגד עצמי, על כך שחטאתי ונפלתי ללא בושה (ועל הדרך הפלתי חלק מכן) שוב ושוב ב-2017. את רוב הטרנדים שאני מוציאה כעת להורג בוודאי הגדרתי פעם כ”מגמה ממש טרנדית שאני מאוד מתחברת אליה”. הגיעה השעה להטביע את הפקאצה שבי יחד עם כל הטרנדים המבחילים שמוטב שייעלמו מהראדר שלנו בהקדם.

✛ חולצות סלוגן: לאחרונה גיליתי את הפלא שהוא חולצות בייסיק. חלקות! בצבע אחיד! ללא שום כיתוב! ואני כאן כדי להפיץ את הבשורה! למרות שזה מפתה לזקק את כל המהות שלי לכדי סלוגן מטופש ולחשוב שאני הו כה מתוחכמת על כך שקניתי באסוס חולצה ב-15 פאונד עם כיתוב שנון, השנה זה פשוט לא מקבל ציון עובר. אני זוכרת שבפעם האחרונה שבה נפלתי כל כך חזק בטרנד החולצות עם הכיתובים הייתה כשהייתי בת 14 וזה ללא ספק אומר משהו.

✛ חדי קרן: די כבר עם חדי הקרן. בבקשה, מספיק. לא יכולה לראות את זה, לא יכולה לשמוע על זה יותר. די. אני מבינה שכולנו משוכנעות שאנחנו פתיתי שלג ייחודיים וחד פעמיים – ועל כן מותר לנו לאמץ זהות קוסמית של חד קרן, סמכו עליי, גם אני הייתי שם. אך השנה היא 2018 ומן הראוי שנשאף להיות משהו קצת משודרג יותר מסוס עם קקי בצבע קשת בענן ויחסי ציבור ממש טובים.

✛ טרנד ה-Mermaids: על אותו משקל בדיוק. גם אם נצבע את השיער שלנו בכל צבעי הקשת ונקנה שמיכי מאלי אקספרס בצורת סנפיר – זה עדיין לא הופך אותנו לבתולות ים, אז שחררו. מהצד השני של הסקאלה יש את הטרנד האפל של המכשפות והוא לא פחות גרוע בעיניי. הנה רעיון: אולי ב-2018 לא נאמץ לנו כל מיני זהויות משונות ונביע איתן הזדהות מדאיגה אלא פשוט נהיה סתם בני אנוש ממוצעים וסבירים?

✛ פונפונים: אני לא יודעת אצל איזה בר דעת הבריקה לפתע המחשבה שזה רעיון טוב להדביק פופונים בכל מקום, אבל השנה הייתה שנת הפונפונים וזה היה בלתי נסבל. החורף אמנם שטף כמעט כל זכר לזוועה הזו אבל בקיץ? כאילו שקיץ זה לא קונספט מתועב מספיק, אז נאלצתי גם כל הזמן להזיע ולקטר על כך שאני מזיעה, תוך כדי שאני בוהה בתיקי פונפונים, בכובעי פונפונים, בסנדלים עם פונפונים. בברית המועצות היו שיטות עינוי הומאניות יותר.

✛ תה המאצ’ה: שוקינג אני יודעת. הקדשתי פוסט שלם לתופעה וממש עכשיו בלונדון, ניסיתי בערך כל קינוח מאצ’ה אפשרי. מצד אחד זה מוכיח שאני נטולת עמוד שדרה לחלוטין, מצד שני, אני חשה שיש לי מנת יתר בדיוק במידה הנכונה בה ראוי שאשאל: היי אנשים, זוכרים את הקטע הזה עם תה רגיל? בואו נחזור לשתות אותו ונשאיר את המאצ’ה ליפנים, קול?

✛ תיקי מיני: יש קטגוריה שלמה של פריטים, במיוחד אקססוריז, שהם כל כך לא נוחים עד שאני לא מבינה מדוע עולם האופנה מצפה שאביע בהם עניין כלשהו. הפעם אני שמחה לומר שלא הבעתי ולו עניין מינורי בתופעה המתועבת, הידועה גם בשם “תיקי המיני”. בית האופנה המפוקפק קלואה אחראי לתופעה הזו והם בעצם די גאונים בכך שהם הצליחו למכור לנשים, שהגיון בריא בוודאי אינו מנחה אותן בבחירותיהן בחיים, להוציא הון עתק על תיקים זעירים. למרבה המזל יש היום מפלצות ענק כדוגמת האייפון 7+ בעולם ולכן כלל הברזל הוא שאם התיק שלך אינו יכול להכיל אפילו את הטלפון שלך, סימן שעלייך להינעל בשירותים ולא לצאת משם.

✛ חולצות נטולות כתפיים: לי יש כתפיים וסביר להניח שאם אתן קוראות את זה, גם לכן יש כתפיים. לכן אשמח לדעת מדוע יש אינספור דגמים של חולצות אשר אינן מעניקות מענה ראוי לצמד הכתפיים שלנו – איבר די בסיסי בגוף האדם, כך סברתי באופן שגוי מסתבר. חולצות שנופלות מהכתפיים או מתלבשות על כתף אחת גורמות לי לתהות האם איבדתי את הממו לגבי השינוי באנטומיה שלנו וזה בעיקר נראה כמו משהו שסבתא שלי הייתה מביטה בו ואומרת “תתלבשי מיידלע, שלא תתקררי!”.

✛ הטרנד הפמיניסטי באופנה: אני חלילה לא אומרת שפמיניזם זה טרנד, אבל פריטי לבוש בהשראת הפמיניזם זו תופעה די מחליאה. זה התחיל מבטיח, זה התחיל אפילו די קול אבל כמו הרבה טרנדים אחרים, זה גרם לנו לאבד צלם אנוש די מהר. פתאום אני מבחינה באינספור חולצות סלוגן (בחזרה לסעיף הראשון) עם משפטים שלא מסתדרים אפילו בצורה הגיונית בתחביר באנגלית ואני שואלת את עצמי: אם סיסטר רוצה להוכיח שהיא נאורה, האם לא כדאי לעשות זאת באמצעות חולצה שכתובה ומאוייתת נכון?

✛ רפרנסים לאלכוהול: הנה טרנד שגורם לי לומר “כולכם שיכורים, לכו הביתה”. הפעם אני לא מדברת רק על עולם האופנה, אם כי גם שם כל מיני חולצות סלוגן ואקססוריז עם רפרנסים לרוזה, פרוסקו ושלל סוגים של יינות מבעבעים. אני מדברת גם על הסושיאל מדיה, שבה כולם פתאום משתפים בממים ובסרטונים המוכיחים עד כמה אנחנו שתיינים ועד כמה מרגריטה היא בעצם הספיריט אנימל שלנו. תורידו צ’ייסר ותניחו לנו לנפשנו.

✛ לוגו ענק: אם פעם לוגו היה בגדר סמל סטטוס השייך רק ליפים והעשירים, היום לכל אחת יש לוגו ענק שמרוח על תיק, חולצה או חגורה. אז לא, אינני מעוניינת ללבוש חולצה עם LEVIS שרשום עליה בענק, אינני מעוניינת בחגורה שמכוונת לנקודה מאוד אסטרטגית בגוף שלי עם האות G עליה, אינני מעוניינת להיראות כמו מודעה מהלכת לאף מותג,  כי אם אתן משלמות כדי שישתמשו בכן כשלט חוצות במקום שיישלמו לכן, זו כבר מתמטיקה גרועה במיוחד.

✛ רוז גולד: תזכירו לי למה אהבנו את זה? אני זוכרת שבמשך כשנתיים הייתי בטרפת רוז גולד ושיש, כאשר השילוב שלהם עורר בי סוג של ריגוש מיני. מדוע? הלא רוז גולד בגדול נראה כמו זהב שחטף שפעת חזירים.

✛ טרנד ה-Upcycling: אני יודעת שזה מאוד מתחשב בסביבה, אבל חלאס, זה כעור. אם אתן צריכות לאסוף משהו ישן ובלוי כדי לחבר אליו משהו ישן ובלוי אחר וליצור ממנו יצירה חדשה שהיא, למרבה ההפתעה, עדיין משהו ישן ובלוי, אז מה עשינו בזה? באינספור דירות המוגדרות כאקלקטיות אפשר למצוא כיום אוסף קומבינות בסגנון (הז’אנר האהוב עליי: היוצרים באמצעות קרשי עץ!) ואני אומרת: אי אפשר להיות כמו כל עם ישראל ופשוט לקנות שולחן סלון באיקאה?

✛ יוטיוב דרמה: הדרמה היחידה בחיי היא כשנגמר סוג התה שאני אוהבת ונתן לא הספיק לחדש מלאי בחצי חינם. איך אנשים מספיקים לריב, להטיל רפש, לעשות בלוק, לפלוט כל מיני אמירות גזעוניות ובאופן כללי לספק לי גוסיפ במשרה מלאה – זאת לא אבין. השנה ללא ספק הייתה שנת הדרמה ביוטיוב, בחו”ל בעיקר אבל גם בארץ והמסר שלי לאומה הוא כזה: אני מותשת! נגמר לי התה האהוב, נתן לא חידש את המלאי, אין לי כוח, הניחו לי! אתם לא רואים שקשה לי גם ככה בחיים מבלי שאתעדכן בחמישה ערוצי רכילות לגבי מה אמר ג’פרי סטאר לצ’ילבה החדשה בחייו?

✛ טרנד שראוי להחזיר: גיפים. אתן יכולות להסביר לי מדוע השנה גיפים הפכו בלתי אפשריים לניהול ושיתוף בפייסבוק? חולצות סלוגן אמנם (כבר) לא מגדירות אותי אבל גיפים דווקא כן ואילו היה אפשר, הייתי מתקשרת רק באמצעותם ולכן אנא, בבקשה, החזירו את האופציה להתנהל באמצעות גיפים כ ל ה ה ז מ ן.

היי 2018, אני אדם ריאליסטי עם ציפיות נמוכות ואני רק מבקשת שתהי הגיונית וסבירה, בלי חדי קרן ונצנצים, אוקיי?