אני מרגישה שהגענו לנקודת שיא בתכנים שמציפים אותנו ומלמדים אותנו כיצד לארגן את המלתחה שלנו. אני מכירה את הבסיס לכל התיאוריות האלה ואני מודה שאיני מתחברת לרעיון של תבנית אחת שמתאימה לכולן. מצד אחד מציפים אותנו במסרים שיווקיים ובסיילים שמתחילים כמעט בסמוך לתחילת העונה ומצד שני מלמדים אותנו לצמצם את המלתחה ולהפוך למינימליסטיות. מה שקורה בפועל הוא שאנחנו מרגישות אבודות, קונות פריטים שאנחנו לא באמת צריכות ולא מפיקות את המיטב מתוך המלתחה הקיימת שלנו. עם השנים ליקטתי כל מיני טיפים שהתאימו לי ואני מאמינה שיתאימו גם לחלק מכן – והם מסייעים לי לנצל את המלתחה כמה שיותר ולייעל את מסעות הקניות:

טיפים לניצול המלתחה במגזין Fashion tails Luba Shraga לובה שרגא✛ מכירות כתבות סטייל “עשרה פריטים שכל אישה חייבת בארון שלה”? אז קודם כל, אני לעולם לא קוראת את הכתבות הללו כיותר מקוריוז. אני לא מאמינה שיש עשרה או אפילו חמישה פריטים שהכרחיים בכל ארון ולמעשה מבחינתי הדבר היחידי שהכרחי בארון של כולנו הוא הלבשה תחתונה, מכאן והלאה כל אחת מפעילה את שיקול דעתה ורוכשת את מה שמתאים עבורה, אורח החיים שלה ומבנה גופה.

התנהלות כלכלית נבונה לא צריכה להיות שקולה לסגפנות ולכן בדיוק כפי שאני חושבת שמלתחת קפסולה (מלתחה המורכבת מ-37 פריטים בלבד בכל עונה) אינה מתאימה לכל אחת וסגנון חיים מינימליסטי לא יעשה טוב לכל אחת, כך אני גם לא מאמינה בקונספטים כמו ‘שנה ללא קניות’ וכו’. נכון, אנחנו מוצפות במסרים שיווקיים מוגזמים, אבל זה לא אומר שקניות הן השטן או שאי אפשר לעשות מדי פעם קניות בשביל הכיף, רק צריך לדעת להתנהל בחכמה. רוצות לנהל אורח חיים מינימליסטי? אני בעד, אבל זה לא אומר שאתן חייבות להיתפס לכמות פריטים כזו או אחרת, כל אחת מגדירה את אורח החיים שלה בדרכה שלה.

✛ אני לא קונה פריטים שעלולים להיות לא נוחים עבורי. לכן לא סביר שתמצאו אצלי במלתחה בגדים צמודים, כתפיות בעייתיות, בגדים שאינני יכולה לרכוס או לסגור לבד, כל מיני מחשופים לא שגרתיים, גזרות סטרפלס, חצאיות חונקות וכו’. זה לא נובע מטעמי צניעות ואין לי שום בעיה עקרונית עם נשים שחושפות את גופן, רק לא בשבילי. בגדים צריכים לשרת אותי ולא להיפך ולכן אני צריכה פריטי לבוש שאני מרגישה בהם בנוח ולא כאלה שאני צריכה בכל רגע נתון לסדר.

טיפים לניצול המלתחה במגזין Fashion tails Luba Shraga לובה שרגא

✛ אני ללא ספק קונה כעת פחות בגדים מאשר בשנים עברו. האם זה אומר שעל בסיס אותו רציונל אני קונה רק פריטים יקרים וכאלה שמוגדרים כאיכותיים? לא בהכרח. אני מוצאת שבכל הנוגע לאופנה, אין באמת חוקים: רכשתי בעבר רק בגדי מעצבים מקומיים ולפני כן הייתה לי גם הייתה לי פאזה של לצוד בגדי מעצבים בינלאומיים. לומר לכן שזה קריטריון וודאי אשר מבטיח פריטים לכל החיים? ממש לא. הרבה פעמים רכשתי גזרות שהיו לא מספיק טובות או פשוט פריטים שהרגשתי שמיציתי תוך כמה עונות, אגלה לכן בסוד שגם הרבה פעמים נעלי מעצבים הם גיהנום עם אבזמים. לעומת זאת, יש לי כמה פריטים חמודים מאיביי ומאלי אקספרס שמשרתים אותי כבר כמה שנים ואני מבסוטה מהם. לא תמיד אפשר לחזות מראש איזה פריט לבוש יישרת אתכן לאורך זמן ואיזה לא, לכן איני רואה יותר סיבה לאמץ כל מיני עקרונות כאלה. אני קונה פריטי לבוש היכן שמתאפשר לי ובוחרת אותם לפי הקריטריונים שמתאימים לי באותו רגע, פחות לפי תוויות.

✛ התאמת ציפיות: אם בשנים עברו היה הגיוני לרכוש פריט ולצפות שהוא ימשיך ללוות אתכן הלאה במשך דורות, היום זה כבר פחות רלוונטי. אפשר להתפלסף עד מחר לגבי הסיבות שבגללן האופנה הפכה להיות כל כך מהירה ומשתנה אבל בשורה התחתונה – זה המצב. לכן אין לי ציפיות משום פריט לבוש שילווה אותי עד סוף ימיי חיי ואני מבינה שיכול להיות שביום בהיר אחד אותו פריט כבר לא יתאים לי, לא ישרת אותי או שסתם יימאס לי ממנו. העובדה הזו לא מבטלת הצדקת רכישה של נעליים או תיק יוקרתי אבל צריך לקחת בחשבון שמרבית הפריטים, איכותיים ככל שיהיו, בהינתן שנעשה בהם שימוש קבוע – עלולים להפוך לא רלוונטיים עם הזמן וזה בסדר.

✛ אני לא צורכת כמעט טרנדים ואני מוצאת שזה מאוד משחרר. אני מאוד מודעת לטרנדים ומתעדכנת במה שנעשה, ייתכן שזו אני שהזדקנתי וייתכן שטרנדים לאחרונה הפכו להיות קיצוניים יותר ויותר, כי בשורה התחתונה – אינני מעוניינת להכניס אותם לארון. אם לא מכריחים אותנו לחזור במנהרת הזמן לניינטיז כשאנחנו כבר נשים שמשלמות חשבונות, אז מנסים לכפות עלינו כל מיני פריטי לבוש שמוציאים מאיזון את פרופורציות הגוף ומקשים מאוד על אכילה בציבור (הלו? שרוולי פעמון? למה זה טוב?) ולכן החלטתי שזה לא בשבילי. זה גורם לי להרגיש שבעת רצון מהמלתחה שלי כי הסיכוי שיימאס לי מג’קט יפה או מטישירט נמוך יותר מאשר הסיכוי שיימצאס לי מחולצה טרנדית חשופת כתפיים.

טיפים לניצול המלתחה במגזין Fashion tails Luba Shraga לובה שרגא✛ כל אישה צריכה בייסיק וזה משהו שלמדתי עם הזמן לאחר כמה שנים של התעלמות מהנושא, אבל לכל אישה יש את הבייסיק שלה וזה מחזיר אותי לנושא שאיני מאמינה שיש חוקים לגבי אילו פריטים צריכים להימצא בכל מלתחה. גם חולצת טישירט צבעונית עם סלוגן לצורך העניין, יכולה להיות בייסיק ומבחינתי היא אכן כזו.

✛ ככל שהזמן חולף אני משקיעה פחות ופחות בכל מיני פיסים ייחודיים ושמלות ערב מסוגננות. האספנית שבי אמנם נמשכת באופן טבעי לפריטים ייחודיים אבל הטיפוס הפרקטי שבי אינו רוצה להביט בכל פעם בפריטים האלה תלויים במלתחה בחוסר מעש. לטס פייס איט: אנחנו חיים במדינה שבה אין קוד לבוש ואפשר בקלות ללבוש גם לרוב האירועים המיוחדים אאוטפיט שמלווה אותנו גם ביום יום בתוספת שדרוג כלשהו (או אפילו בלי) ולא להשקיע בפריט יוצא דופן. יש לי שמלת ערב אמיתית אחת בארון, אני עושה בה שימוש פעם בשנה אם התמזל מזלי ואני חיה עם זה לגמרי בשלום.

✛ אני לא קונה פריט לבוש אלא אם כן מובן לי לחלוטין באיזה אאוטפיט הוא ישתלב, אני יודעת שזה “אני” וזה משהו שסביר שאלבש. עברתי את שלב הנסיונות בחיי ואם אני לא בטוחה איך אשלב פריט מסוים, יש סיכוי סביר שדינו להישאר תלוי בודד בארון שלי לנצח.

✛ מאחר שאני צריכה להיות בסטייט אוף מיינד מסוים כדי לקנות פריטים שעונים על כל הקריטריונים שציינתי, אני מוצאת את עצמי בשנים האחרונות רוכשת בגדים לקראת תחילתה של העונה וסוגרת שם את הבאסטה. אמנם זה נשמע לא כלכלי לכאורה, הרי אין דבר משתלם יותר מסוף עונה, אבל אני לא כל כך מוצאת את עצמי בסיילים, אני מוצאת שזה כמעט תמיד פתח לרכישת פריטים באופן אימפולסיבי ובכנות גם אין לי כח להיות בהיכון לעשות קניות בכל רגע נתון בעונה. אם יש פריטים שאני צריכה אני אשקיע בהם את האקסטרה שקלים שמבקשים תמורתם (אם כי אונליין זה לא תמיד רלוונטי גם ככה) ואחיה עם זה בשלום במקום לחפש בכוח מה לקנות, כפי שקורה וקרה לי לא פעם, כשיש סיילים מיוחדים.

✛ לאחרונה התחלתי לקנות בזהירות רבה באסוס, שוב. אני עושה את זה באמצעות תשלום על משלוח אקספרס, מה שחוסך ממני את הצורך להיטלטל לכל מיני אזורי מוסכים כדי לאסוף חבילות. אני מאוד נזהרת בכמות ההזמנות וקונה רק פריטים שאני באמת צריכה, כך שלא אצטרך להתמודד שוב עם שירות הלקוחות הזוועתי שלהם אבל אני מוצאת ששיטת המשלוח שעולה עשרה פאונד, שווה לחלוטין כל לירה: הפריטים מגיעים אליי עם שליח עד הבית תוך כמה ימים ואם החלטתי להשקיע בפריט לבוש עשרה פאונדים נוספים סימן שאני באמת רוצה או צריכה אותו. אם גם אתן רוכשות בגדים באסוס, אני ממליצה לכן בחום להיעזר בהמלצות המידות שלהם, זה בעצם מתבסס על הרגלי קנייה של נשים עם מבנה גוף דומה לשלכן: כמה מהן החזירו פריט מסוים וכמה שמרו אותו לעצמן. על סמך השקלול הזה אסוס מציעים לכן איזו מידה להזמין ואני מוצאת שזה מדויק למדי.

✛ מצאתי לאחרונה תופרת מעולה וזה גרם לכך שכמה פריטים שהיו זקוקים לתיקון כדי להפוך ללבישים קיבלו סוף סוף את היחס שמגיע להם. זה גם אומר שאם יהיו לי עוד פריטים כאלה שאותם לא אטרח לקחת לתיקון בידיעה שיש לי כבר תופרת מעולה – זה סימן לכך שאיני רוצה אותם באמת והגיע הזמן להעביר אותם הלאה.

טיפים לניצול המלתחה במגזין Fashion tails Luba Shraga לובה שרגא✛ יש לי מעט מאוד סנטימנטים לפריטי לבוש ואני עוברת באופן קבוע על המלתחה שלי כדי לוודא שאין שם פריטים שאינם נמצאים בשימוש. כל מה שאיני בטוחה לגביו, שכבר לא יושב עליי מספיק טוב, שהיה בשימוש פעם אחת, שלא מסתדר בצורה אורגנית עם שאר המלתחה שלי – עובר הלאה. בדיוק כמו שאני לא מוצאת מקום בארון לכל מיני פיסים מיוחדים, כך אני גם לא מוצאת מקום לפריטים שנלבשו פעם אחת, אני לא כוכבת הוליוודית שיכולה להרשות לעצמה סגנון חיים כזה.

✛ אני לא מכריחה את הסטייל שלי להיכנס לשום משבצת ספציפית וזה שוב מביא אותנו לעניין ההגדרות: בחורף אני לובשת בגדים יותר מינימליסטיים, גזרות נקיות, גוונים מונוכרומטיים ובאביב אני דווקא לובשת בשמחה גוונים בהירים ואפילו פרינטים עליזים. על אף שאני בהחלט מרגישה שאפשר לאפיין את הסטייל שלי ואפשר גם לזהות אותו איתי – אני לא ממהרת להגדיר אותו ולובשת מה שמרגיש לי נכון, נוח וכייפי. אל תרגישו מחויבות להיתפס לשום הגדרה גם אתן.

אני לובשת: חולצה – Lazy Oaf, מכנסיים –אסוס, נעליים – ניו באלאנס (ישנות), גרביים – אסוס (ישנים), ג’קט – אלי אקספרס