נדמה לי שצפיתי וקראתי כל רשימה אפשרית שבה אנשים החליטו להתייחס ל-2018 כדף חלק ולהציב לעצמם מטרות אישיות לשנה החדשה. לא מדובר ברעיון מהפכני אחרי הכל, הטיימינג הסימבולי הזה בשנה נועד לדרבן אותנו לשאוף לגרסה משופרת שלנו בשנה החדשה: לאמץ הרגלים חדשים ובריאים, תוך כדי שאנחנו נפרדים מהרגלים ישנים שמכבידים עלינו – כאשר מילת הקסם כאן היא “התמדה”.

החלטתי לוותר על זה לחלוטין השנה.

אני עושה הפרדה בין מטרות ברמה האישית לבין מטרות ברמה העסקית, מכיוון שישבתי על תוכנית עסקית עבור האתר ל-2018 ומבחינתי זו תוכנית עבודה לכל דבר, עם יעדים קונקרטיים ומדידים אשר אינם נתונים לפרשנות – משמע זה יבוצע ויהי מה. יש לציין שהשנה אפילו הייתי מפוקסת ומסודרת יותר עם היעדיים העסקיים שלי מתמיד אבל ברמה האישית? החלטתי כאמור לדלג על הרשימה הזו לגמרי.

למעשה, חשבתי עליה כמה ימים טובים וזו הסיבה שבגללה הפוסט הזה נכתב רק עכשיו. השתעשעתי ברעיון לאמץ יעדים שנראים לי ריאליים, או כמות מצומצמת של יעדים שלדעתי באמת תועיל לי ולבסוף החלטתי לוותר לחלוטין על הרעיון הזה. זה לא שאין לי שאיפה לשפר את עצמי וכן, מבחינתי לובה מודל 2018 אמורה להיות פעילה וחטובה יותר, כזו שמפנה מקום מיוחד למפגשים חברתיים ויוצאת יותר מהבית, כמו שמקפידה על תזונה הרבה יותר בריאה ומקפידה לקרוא לפחות ספר אחד בחודש ולא להיגרר עם אותו ספר במשך חודשים כמו לובה הפרימיטיבית מודל 2017. כל זה יכול להיות נחמד, אני מודה.

אנחנו קובעים לעצמנו את כל היעדים האלה מתוך המחשבה שבוודאי נהיה בריאים, מאושרים ורגועים יותר אם נצליח לעמוד בהם ולהתמיד בהם – תוך כדי שאנחנו מתעלמים מדבר מרכזי אחד: הדרך להשלמת היעדים הללו, מה איתה? הרי חלקנו מציבים בפנינו באופן מודע כמות יעדים גדולה מכפי שאנחנו יכולים לשאת ולעתים אפילו יעדים שדינם להתרסק באופן כמעט וודאי. אין משהו מבאס יותר מאשר הידיעה שהצבת לעצמך יעד מרגש בתחילת השנה החדשה ולא הצלחת לעמוד בו תוך חודשיים, שלושה או אפילו חצי שנה. אז למה אנחנו עושים את זה לעצמנו?

אני לא זוכרת שאי פעם נתקלתי ברשימת יעדים שהיעד המרכזי בה היה להתייחס יותר טוב לבריאות הנפשית שלנו או להתייחס לעצמנו בעדינות ולא להיות קשוחים עם עצמנו כל כך. זה תופס גם אם לא הקפדנו על התזונה המאוזנת שרצינו ולא הצלחנו להתאמן שלוש פעמים בשבוע או לסיים את הספר שכולם מדברים עליו כי אם נלקה את עצמנו על כל יעד שכשלנו בו, הרי שהפסדנו פעמיים. גם אם לא ביצענו שינויים מהפכניים ומשמעותיים בעצמנו השנה, למי בעצם אכפת? מה כל כך נוראי בזה? השאלות המהותיות יותר שאנחנו אמורים לשאול את עצמנו היא האם נהנינו מהשנה, האם היינו מבסוטים בסך הכל והאם הרגשנו טוב? אם התשובה לכל השאלות היא חיובית, אז למה בעצם אנחנו עדיין כל כך לא מרוצים מעצמנו? כי לא הצלחנו לקום שעה מוקדם יותר כמו שרצינו ולרוץ קילומטרים בפארק? על כך סבתא שלי הייתה אומרת “אוי אוי אוי”.

החלטות לשנה החדשה Fashion Tails

אז כנראה שבכל זאת גיבשתי יעד אחד לעצמי השנה והוא להיות נחמדה יותר לעצמי. אני אומרת את זה כי לא משנה אילו יעדים שהצבתי, השלמתי או כשלתי בהם בשנים הקודמות – בסעיף הזה כמעט תמיד נכשלתי: תמיד הייתי ביקורתית יתר על המידה, מלחיצה את עצמי, מכינה את עצמי לתרחישים הגרועים ביותר, מלקה את עצמי וזו בעיקר לא הייתה עדיפות עבורי בשום צורה. אם אצליח להתנהג לעצמי קצת יותר בעדינות, כפי שאני מתנהגת עם כל מיני דברים שחשובים לי, אני בטוחה שנצליח להסתדר בסדר גמור גם אם לא אהפוך לאלילת פיטנס או אקים את מועדון הספר השנה.

אני קוראת לכם להצטרף אלייף לזרוק את היעדים לפח ופשוט להחליט שהשנה אנחנו טובים יותר עם עצמנו. תופתעו לגלות עד כמה שאר היעדים, קורצים ככל שהם נשמעים, פתאום מאבדים את המשמעות לחלוטין או לחילופין פשוט מתרחשים מעצמם מבלי שנמדוד את ההישגים שלנו באמצעות רשימה.