מהם בשמי נישה?

בשמי בוטיק אשר אינם מיוצרים בייצור המוני, אך מיוצרים על ידי מותגים המתמחים בבישום או על ידי מותגים שמציעים למכירה מוצרי קוסמטיקה נוספים. אלו בשמים שלא ניתן למצוא על מדפי הפארם ודרוש מאמץ קצת גדול מהרגיל כדי להשיגם. כיאה למוצרי בוטיק – אלה בשמים שבדרך כלל מתהדרים בתג מחיר גבוה יותר, לעתים באופן משמעותי ולאתר מבצעים זו משימה קשה עד בלתי אפשרית, כל מותג ומדיניות התמחורים שלו.

למי בשמי נישה מתאימים?

אספניות בשמים, חובבות בישום, כל מי שמתעניינת בתווים וניחוחות לא רגילים ומאסה במבחר הרגיל של הפארם.

החיבור שלי לבשמי נישה?

החיבור שלי לז’אנר נובע מאהבתי לניחוחות לא שגרתיים: אני אוהבת ריחות עציים, אורייאנטליים, עמוקים ומתובלנים בעדיפות ראשונה, אך גם ריחות רענניים, פרחוניים והדריים. אני מוצאת שבשמי נישה הרבה יותר עמידים עליי בהשוואה לבשמים מהפארם.

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tails

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tails

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tailsזו אינה מקריות שבחרתי לפתוח את הפוסט עם הבושם MMM של Juliette has a gun, שכן זה המותג שבעצם הכיר לי את עולם בשמי הנישה. התקופה הייתה אי שם לפני 6-7, כשעולם הבלוגינג המקומי היה צעיר מאוד. באותם הימים Juliette has a gun הושקו לראשונה בארץ, במשביר, עם בושם הדגל שלהם – Lady vengeance.

אני לא יודעת להניח את האצבע על הסיבה המדויקת, אבל משהו במותג הזה שהתחיל פתאום להופיע בכל מקום משך אותי, אפילו מבלי שהכרתי את הריחות עצמם. מאז בכל חג ובכל פעם שנתקלתי בו, המשכתי להרגיש את הסקרנות כלפיו וכשהחלטתי לבסוף להשקיע ולקנות – המותג עזב את המשביר ולמשך כמה שנים נעלמו עקבותיו.

לפני שנה בדיוק כשטסתי לברלין, גיליתי עמדה של בשמי Juliette has a gun בדיוטי פרי וגם הפעם זה היה רגע של כמעט, כי לבסוף החלטתי לקנות בושם של טום פורד (שעוד יופיע ברשימה הזו) על פניו, אבל זה רק אומר שהמותג בכל זאת נתן את אותותיו כי המשכתי להביע עניין בבשמי הנישה מאז ועד היום. אם אומרים שריחות יכולים לעורר כל מיני תחושות ולהפעיל את בלוטות הנוסטלגיה, אז בהקשר של Juliette has a gun, מה שמעורר בי נוסטלגיה זה המיתוג, העיצוב והבקבוק.

כשקיבלתי את הבושם MMM זה ממש עורר בי חיוך קל של סגירת מעגל ומהצד השני, הבקבוק האדום שנראה שונה מכל הבקבוקים המונוכרומטיים שהיו מזוהים עם המותג עד כה, גם רמז שמצפה לי חוויה חדשה.

אז בהחלט היה מדובר בחוויה חדשה: הבושם MMM הוא ככל הנראה הבושם הכי ייחודי שאי פעם הרחתי וגם בשל העובדה הזו הוא ראוי לפתוח את הרשימה. הוא מדגים בעיניי את כל מה שטוב בבשמי נישה: מורכבות ושילובים מעניינים של תווים שיוצרים יחדיו תוצאה לא שגרתית. זה גם בין הבשמים היחידים שאני ממש יכולה להריח בצורה מאוד מובחנת כיצד הריח מתחיל בצורה מסוימת ומתפתח עם הזמן למשהו שונה, ככל שתווי הבסיס שלו נחשפים.

אילו תווים ממתינים לנו כאן? נרולי, פטל וגרניום הם התווים העליוניים והם אכן עושים בהתחלה רושם של ריח מאוד פרחוני ומתקתק, בהמשך מתגלים תווים של פריחת התפוז, יסמין ואיריס – ואילו תווי הבסיס הם סנדלווד ופצ’ולי העמוקים יותר. אני בכנות יכולה לומר שהריח של הבושם הזה לא דומה לשום דבר אחר באוסף שלי ואני חושבת שהוא אדיר הודות לעובדה הזו. אחד הבשמים המעניינים שיצא לי לנסות והוא בוודאי לא יתאים לכל אחת, אך אם יוצא לכן לבקר בג’יימס ריצ’רדסון דיוטי פרי, אני ממליצה לכן בחום לנסות אותו ולבחון אותו לאורך זמן, כי מצפה לכן הפתעה.

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tails

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tails

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tails

הבשמים של טום פורד הם יוצאי דופן, ברמה שגם אני התקשיתי להתחבר לכל הניחוחות, למרות שאני ידועה כאחת שלא בוחלת באמצעים ומתחברת גם לניחוחות הכי ביזאריים. הבשמים עשויים מתערובות ייחודיות של פרחים, תבלינים ופירות, אך גם אם קבוצות הריח הללו מוכרות לכן, סמכו עליי, אלו לא הניחוחות הקלאסיים שאתן מכירות. בטום פורד עושים שימוש בתווים לא שגרתיים מכל משפחה, ברכיבים מאוד עמוקים ואינטנסיביים, כך שלמרות שהם עולים הון קטן (ואכן נאלצתי למשכן כליה בכל פעם) – הרגשתי שאני מקבלת מוצר ייחודי ואני נוטה להאמין שכל אספנית וחובבת בשמים צריכה בושם של טום פורד באוסף שלה.

ה-White Patchouli וה-Black Orchid שייכים למשפחה הפרחונית לפי שמותיהם, אבל אם אתן חושבות שמצפים לכן ניחוחות פרחוניים רכים ורעננים – טעות גדולה בידיכן, הייתי אומרת ששני הבשמים משתייכים לקטגוריה המתובלת והאוריינטלית דווקא ושניהם מאוד עמוקים, מורכבים ומעט משונים, כל אחד בדרכו ואני אוהבת את שניהם מהסיבה הזו.

האהוב עליי ביותר הוא ה-Venetian bergamont שמשתייך לאותה משפחה אבל הוא עוד יותר מעניין ומורכב כי יש בו גם תווים הדריים ועציים. בקיצור, ריחות שהם פשוט לא מהעולם הזה וגם עולים בהתאם. את הבשמים ניתן להשיג בדיוטי פרי.

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tailsבושם נוסף של טום פורד אבל שונה מאוד מהרשימה הקודמת הוא ה-Mandarino Di Amalfi שאותו הוספתי בביקור האחרון שלי בחו”ל ובדיוטי פרי. כפי שרומז השם והבקבוק, הוא בושם הרבה יותר הדרי מקודמיו, אך גם הוא מתובל ועמוק מאוד. הייתי אומרת שיש שמץ של דמיון בינו לבין סדרת האשכוליות המצוינת של ל’אוקסיטן, אבל בהחלט לא מדובר בדיופ והבושם של טום פורד מורכב בהרבה.

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tailsאני אוהבת מאוד את חברת Diptyque בכל הקשור לניחוחות שלה והיא מצטיינת בעיניי גם בתחום הבישום וגם בתחום הנרות לבית. כיאה לנבחרת הבשמים שלי, גם EAU de Lierre הוא עצי ומכיל תווים של Rosewood, מאסק, רקפות וקיסוס. על אף שבהחלט יש כמה ניחוחות משונים בדיפטיק, הם אינם מתקרבים למידת האקסטרים של טום פורד ולכן אם כל התיאורים עד כה קצת הבהילו אתכן, ממליצה לכן לנסות את דיפטיק שהם ידידותיים יותר למשתמשת.

אגב, דיפטיק נכנסו לאחרונה לתחום מוצרי הגוף ואפילו טיפוח הפנים – ולמיטב הבנתי גם שם הם עושים חיל, אז אם אתן מתעניינות במותג שווה לבדוק גם את המחלקה הזו. את המוצרים של דיפטיק ניתן להשיג באתר SPACE NK (לא שולחים בשמים לארץ) ובאתר סטרוברינט.

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tailsעוד מותג נישה שמתמחה בבישום הוא Byredo, מותג שאולי נתקלתן בו באינסטגרם או בשלל ערוצי יוטיוב מהעולם. גם הוא בדומה לדיפטיק ידוע בזכות ליין הבשמים והנרות, אם כי הפעם תוכלו למצוא כמות מוצרים הרבה יותר מצומצמת בהשוואה לדיפטיק שמתרחבים עם הזמן. אני יודעת שלבטח יפתיע אתכן לגלות שגם Enchens Chembur שייך למשפחה האוריינטלית אבל כזו אני, מפתיעה ולא צפויה.

הבושם של בירדו מכיל תווים של ברגמונט, מאסק, ענבר, ג’ינג’ר ושרף. ייתכן שאני אוהבת אותו אפילו קצת יותר מהדיפטיק מבחינת מידת המורכבות שלו והאופן שבו הוא מתקבל עליי, אבל שניהם נהדרים ושניהם מצליחים להיות מספיק שונים ומעניינים כדי שאחזיק אותם באוסף במקביל ואהנה מהם.

את מוצרי המותג ניתן להשיג באתר Space NK (לא שולחים בשמים לארץ) ובסטרוברינט

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tailsאחרונים ברשימה הם בשמי ג’ו מלון שאליהם התוודעתי לראשונה לפני כמעט שנה בדיוק ביום ההולדת שלי, הודות לכמה מתנות נדיבות שקיבלתי. הכי פחות חביב עליי הוא ה-Blue agave & Cocoa שהוא לא רע בסך הכל, אבל בהשוואה לשני הבשמים האחרים שיש לי מהמותג ובטח בהשוואה לרשימה כולה, הוא המשמים מביניהם והוא גם היחידי ששייך לליין הקבוע.

שני הבשמים האחרים לעומת זאת, זה כבר סיפור שונה לגמרי ואין שום סיכוי שהייתי מצליחה לבחור את האהוב מביניהם: Red roses הוא התוספת החדשה למשפחה והוא היחידי בין כל הבשמים שמופיעים בפוסט ומבוססים על תווים של פרחים – שבאמת מריח פרחוני ונקי. יש לו ריח אמיתי של ורדים אך לא בצורה זקנה ומעופשת כפי שורדים עלולים להריח לעתים. הוא גם ככל הנראה הבושם שעליו קיבלתי הכי הרבה מחמאות אי פעם הודות לאופן שבו הוא מתקבל עליי וזאת למרות העובדה שהוא נמצא ברשותי רק כחודש.

הבושם Nasturium & clover גם הוא במהדורה מוגבלת מלפני שנה ואם זה מבאס אתכן, אז תדעו שגם אותי: הוא עומד להיגמר לי ואני חשה צער שלא קניתי אותו בגודל 100 מ”ל. לקנות בשמים בגודל מלא זה לא דבר שאני נוהגת לעשות לעתים קרובות אבל הניחוח הזה לגמרי שווה את ההשקעה, כי הוא מריח כמו גינת תבלינים צחה ורעננה – וזה אדיר. את הבשמים של ג’ו מלון ניתן להשיג בחנות הדגל של המותג בקניון רמת אביב.

אז הם בשמי הנישה שנמצאים ברשותי, אבל יש כאלה שעדיין לא שייכים לאוסף שלי ואני חושקת בהם עד מאוד:

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tails

אני משערת שלקראת פסח אישבר ואזמין את הבושם הזה מהאתר של אסתי לאודר כי יצא לי לרחרח אותו בעבר והוא מהמם. אפשר גם לדבר על האריזה שלו? שמחה שאהבתן ואני לא היחידה, מכאן.

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tailsאת הבושם המלוקלרי צדתי לפני כמה שנים טובות באיביי והוא אכן פלא כפי שכולן מתארות אותו. מדובר בבושם שמתבסס על שימוש במולקולת בושם ייחודית שמתקבלת באופן שונה על כל אחת ואחד (אלו הם בשמי יוניסקס),  אני כבר לא זוכרת איזה בושם מהסדרה היה ברשותי אבל אני לגמרי זוכרת שיכולתי להריח אותו על עצמי גם שעות לאחר מכן ותמיד חשבתי שזה פלא בהתחשב בעובדה שהריחות האלה מתוארים ככלום ושום דבר. אם בטום פורד הולכים על כל הקופה באמצעות השימוש בשילוב בין רכיבים מורכבים וספציפיים מאוד, הרי שפה קורה בדיוק ההיפך ועדיין, זה לגמרי מעניין ועובד.

חלק מהבשמים בסדרה ניתן להשיג באתר גילטי

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tailsמבשמים שעוד איכשהו נמצאים בהישג יד, הבה נעבור לבשמים נחשקים שאין שום דרך להשיג אותם בארץ בעצם. Le labo זה אחד ממותגי הבישום המעניינים שנתקלתי בהם: כל תמצית בישום מעורבבת בעבודת יד ועל כל תווית מודפס השם של רוכש/ מקבל הבושם, כך שיש כאן גם שימת דגש על כל החוויה מסביב אבל גם הניחוחות, מהביקורות שקראתי וצפיתי בהן – אמורים להיות מצוינים.

Le Labo נמכרים בליברטי בבריטניה ובבארניז בארה”ב כך שאין איך להשיג אותם אונליין בשום צורה בארץ. כאב לב.

פוסט היכרות עם בשמי נישה במגזין Fashion tails

הבושם הבא באמת שמור לאנינות טעם ואספניות בשמים בלבד, כי מדובר במותג יוקרתי ואולטרה נישתי, אפילו ביחס לכל הבשמים שהופיעו בפוסט. Frederic malle הוא יצרן של בשמי יוקרה שאמורים להיות כמו הפרארי של עולם הבישום, הבושם הכי ידוע שלו בקהילת הביוטי הוא Portrait of a lady. הבשמים אינם שונים בטווח המחירים מהבשמים של טום פורד לדוגמא, אבל בהחלט יש להם יותר פרסטיז’ וגם קשה יותר משמעותית להשיג אותם, שכן הם נמכרים במקומות מאוד מסוימים ברחבי העולם. יש לי חשש כבד שבטיול הקרב ובא שלי ללונדון אצטרך להקריב את הכליה ששרדה את בשמי טום פורד, לטובת רכישת אחד הבשמים שהזכרתי.

אז מה איתכן? חובבות בשמי נישה? היכרות ראשונה? מוזמנות להמליץ על ניחוחות אהובים בתגובות!